זיו כץ / אני |
לגמילה מעצמי
יותר לא יקבלו אותי
על מגש של כסף
יותר לא יזכירו את שמי
מצטער שביקשתי את מגש הזהב
גחלי רתמים על ראשי
הלכתי להhגמל מעצמי
כי רק אני אהבתי אותי
וכמה שהילדות נאבדות
אני נאבד בתוך החדר
ולא חושב רק לא לצאת להיפגש
חושב איך אני שוכח
כל מה שלמדתי אותי
ובשנייה אחת אני נזכר שאי אפשר
ובשנייה אחת אני נזכר שאני חייב
לכן זה מרגיש כמו גמילה
אני מקווה שזה קריז
ולא פשוט עוד מנה
יותר לא יזכירו את שמי
יותר לא יוכלו לבקש את לב הזהב
כי נשכחתי כמת
והיחיד שלא שכח
זה אני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|