הנרי ג'וי באפט / פעמון |
היא ידעה איפה הייתי
ומה אני חושב
היא הולכת על קצות אצבעותיה על עורי
זו לא אשמתי, אני נזהר
היא רוצה שאשלח אותה
ואני לא יכול לתת לה ללכת
היא מסיטה את ה-וילונות שוב
את יודעת את טביעות הדם
ומוחלת לי
ואני מייחל שהיא תהיה הסכין
שתינעץ בגרוני
היא מצילה את חיי שוב
אבל חייה בסכנה
ואני לא יכול להציל אותי
כי מול עיניי -
השמש שורפת
הלוואי והיית בטוב,
לפחות ללילה אחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|