בממלכת החופש, שבה נושבות הרוחות הפראיות,
שם רוכב זן חסר פחד, אחווה שאנו מכירים,
עם לבבות פלדה ונשמות בוערות,
אופנוענים חוצבים את דרכם ומשאירים שבילים של תהילה.
הם עולים על סוסי הברזל שלהם, המנועים שואגים בקול רם,
סימפוניה של כוח, קהל רועם,
לוחמים עטויי עור, קעקועים חרוטים בגאווה,
הם רוכבים מתוך מטרה, בלי רצון להסתתר.
דרך כבישים מפותלים ומישורים פתוחים,
אופנוענים רודפים אחרי השקיעה, שוברים את כל השלשלות,
הם מחפשים את הריגוש, את הבלגן שבנסיעה,
עם כל פיתול, הם כובשים את הגאות.
במעמקי נשמתם, להבה של מורד,
בניגוד למוסכמות, הם משחקים במשחק החיים,
הם חיים על הקצה, שם שוכנת הסכנה,
מחבקת את הלא נודע, בצעדים בלתי פוסקים.
מבעד לסערות הם רוכבים, גשם יורד,
רוכבי אופנוע עומדים זקוף, אף פעם לא עונדים פרצוף,
הם מתמודדים עם מצוקה בעוצמה בלתי מעורערת,
כי בליבם החופש מתלקח.
באחווה הם מוצאים נחמה ואמון,
קשר בלתי שביר, בנוי על נאמנות ותשוקה,
הם חולקים סיפורים על הדרך, על ניצחון ונפילה,
אופנוענים מאוחדים, לאן שהם הולכים.
אז תנו לנו להרים כוסית. |