התעוררתי באמצע הלילה לצליל של שעון
שתיקתק טיק-טיק
קמתי אפוף מחשבות רדיפה
וחיפשתי את קיומי בין קירות החדר
הערפל היה כבד וגם מוחי
חיפשתי את דרכי מסביב לשולחן לעבר השירותים
מצאתי את עצמי בדרך חזרה,
עומד דומם ושקט ומביט בי
החזקתי בי שלא אמעד
דברים מוזרים קורים למחשבה בחצות הלילה
כל בוקר אני קם וכאילו כלום
אבל הלילה עצמו נראה מתמשך לנצח
כאילו לא תזרח השמש השקטה שוב
והעמק לא יתמלא בציוץ של ציפורים.

הגל העלה אותי והוריד אותי,
לא היה לי אוויר
הגל היה מעיף אותי באוויר וגם מטביע אותי,
לא היה לי אוויר
נהניתי כהוגן, אבל הייתי חסר נשימה,
לא ראיתי מה מול העיניים שלי.