פעם היה ילד עם תשוקה לעוגות,
כי כישורי האפייה שלו היו באמת מעולים.
הוא היה מערבב ומערבב ואופה בזהירות,
יצירת פינוקים ללא השוואה.

הוא היה מקציף בלילה בחיוך,
הוספת סוכר וביצים פנימה.
ואז קמח וחלב, הוא היה מוסיף בכישרון,
ועד מהרה הייתה שם יצירת מופת.

הוא היה מקשט עם ציפוי ושמנת,
יצירת עוגות שהיו כמו חלום.
שכבות ושכבות, הוא ערם אותם גבוה,
יצירת קינוחים שהגיעו לשמיים.

הילד היה אופה למשפחה ולחברים,
ושמחתם לא ידעה גבול או קצוות.
כי בעוגות שלו, הם מצאו אושר טהור,
טעם שלא יכלו לעמוד בפניו.

ככל שהתבגר, כישוריו השתכללו,
והעוגות שלו הפכו ליצירת אמנות, כל כך בסדר.
כי זו הייתה אהבתו לאפיית עוגות,
זה הפך את חייו להצלחה מתוקה, בלי טעויות.