הייתה אישה, פראית וחופשיה,
מי שאהבה לרקוד על שולחנות, אתה מבין.
היא הייתה מטפסת גבוה, בלי עזרה,
ורוקדת למוזיקה, בלי כיסא אחד.

רגליה היו רוקעות וירכיה היו מתנדנדות,
כשהקהל למטה היה צופה בה רוקדת.
היא הייתה מסתובבת ומסתובבת, עם חיוך כל כך בהיר,
ורוקדת עד אור הבוקר.

חלקם היו בוהים בהלם וביראה,
בעוד שאחרים היו מעודדים ומחאו כפיים ביראה.
אבל האישה הייתה רוקדת הלאה, בלי דאגה,
כי היא ידעה שהמהלכים שלה הם ללא השוואה.

היא רקדה למען השמחה והריגוש שבכל זה,
וידעה שהשולחנות תחתיה לעולם לא יפלו.
כי האישה הייתה חסרת פחד ומלאת חסד,
והריקוד שלה על שולחנות היה המקום השמח שלה.