היה ילד עם שכל סקרן,
מי שאהב לנפח בלונים מ-כל סוג,
הוא היה מותח אותם לרווחה וממלא אותם באוויר,
ורואה אותם גדלים במבט עליז.
הוא היה מנפח אותם עד שהם היו עגולים,
ואז הוא היה קושר אותם בצליל מספק,
הוא היה זורק אותם למעלה וצופה בהם עפים,
ורודף אחריהם בצחוק עליז.
הוא אהב את הצבעים, הצורות והגדלים,
ואת השמחה שהם הביאו - הוא לא הצליח להסוות,
כי כשהוא ניפח אותם, הוא הרגיש חי,
ועם כל בלון גדל, הוא הרגיש שהריגוש גדל.
אז הוא ניפח אותם, אחד אחד,
עד שהיה לו חדר מלא בלונים בכיף,
ועם כל בלון, הוא הרגיש את השמחה,
של ילד שובב, חסר דאגות, אוהב בלונים. |