פעם היה ילד שאהב ביצים,
הוא היה קונה אותם בתריסר, בלי הנחות.
הוא היה מבשל אותם, איך שהוא רוצה,
מטוגן, מקושקש, או אפילו שלוקות קשות, הו בבקשה!

הוא היה פותח אותם, אחד אחד,
ורואה את החלמון מטפטף, הו כל כך כיף.
הוא אהב גם את הטעם שלהם,
כל כך עשיר וקרמי, עם גוון זהוב.

הוא היה אוכל אותם לארוחת בוקר, צהריים וערב,
לא משנה הזמן, הוא תמיד היה מנצח.
חבריו היו מתגרים בו, "למה כל כך הרבה ביצים?"
אבל הוא רק חייך ומשך את רגליו.

כי הוא ידע את כוחה של הביצה,
אוכל כל כך תכליתי, שהוא לעולם לא יכול להתנגד לו.
וכך הוא המשיך לקנות ולאכול,
אהבתו לביצים, הישג שלא נגמר.