פעם היה ילד, כל כך מיוחד ונדיר,
מי ש-מצא שמחה בישיבה על כיסאות.
הוא ישב והרהר, שקוע במחשבות,
על הכיסא האהוב עליו, הוא לעולם לא ייתפס.

הוא אהב את התחושה של המושב המרופד,
והדרך שבה הוא יכול היה לנענע את רגליו.
הוא ישב שעות, אבוד בדעתו,
והשאיר את כל דאגותיו הרחק מאחור.

חבריו היו שואלים אותו: "למה אתה יושב?"
אבל הוא רק היה מחייך ואומר, "זה המקום שבו אני מתאים."
כי הוא ידע שעל הכיסא הזה הוא מצא -
תחושת שלווה שהייתה עמוקה.

וכך הוא ישב יום אחרי יום,
על הכיסא האהוב עליו, ויהי מה.
הוא מצא נחמה במסגרת החסונה שלו,
ובישיבה בשקט - הוא מצא את מטרתו.

כי לפעמים בחיים אנחנו צריכים לנוח,
ולמצוא מקום בו אנו מרגישים במיטבנו.
ולילד הזה המקום הזה היה ברור -
על הכיסא האהוב עליו,
אז אל תפחד להרהר.