פעם היה ילד עם מוח סקרן,
שאהב למלא שקיות בבגדים מכל סוג.
מחולצות ועד מכנסיים, ואפילו גרביים ונעליים,
הוא אסף את כולם, בלי זמן להפסיד.

החדר שלו היה מלא בערמות של בדים וחוטים,
והוא היה מבלה שעות במיון בהם במיטה.
היה מתאים צבעים ודוגמאות, ומקפל אותם בדיוק כמו שצריך,
לוודא שהם מושלמים לפני שאומרים לילה טוב.

חבריו היו מתגרים בו, ואומרים שהוא אובססיבי,
אבל לילד לא היה אכפת, כי הוא הרגיש מבורך באמת.
להיות בעל תשוקה כל כך טהורה וכל כך אמתית,
הייתה מתנה שהוא הוקיר, עד הסוף.

ולמרות שאולי הוא נתפס קצת מוזר,
הילד המשיך לאסוף, ללא שמץ של הונאה.
כי הוא ידע שאהבתו לבגדים לעולם לא תדעך,
ושהאוסף שלו ימשיך ויתבצע.

אז הולה לילד עם שקיות הבגדים,
שתשוקתו תמשיך לגדול ולשגשג.
כי בליבו הוא יודע שהוא מצא -
אהבה שתמיד תהיה בסביבה.