פעם היה ילד עם שכל סקרן,
מי שאהב לחקור ולחפש למצוא,
סודות הטבע, פלאי העצים,
ולעתים קרובות הוא נמצא, מקרקש את העלים שלהם.
עם טלטלה ושימי, הוא היה מטפס כל כך גבוה,
עד למעלה, שם הענפים נוגעים בשמיים,
ושם הוא ישב, עם הרוח בשערו,
מקשיב מקרוב, לרשרוש שם למעלה.
הוא היה שומע את הציפורים מצייצות, את הסנאים משחקים,
והעלים הלוחשים סודות, הוא מצא זאת כל כך מדהים,
הוא היה נשאר שם למעלה שעות, אבוד במחשבותיו,
עם העצים כחברים שלו, ואת העולם כולו שכח.
ולמרות שיש מי שיגידו, הוא היה בחור קטן ומוזר,
על שבילה את ימיו, למעלה בין העצים כמו אופנה,
הוא ידע בליבו, שהוא אף פעם לא לבד,
כי העצים היו משפחתו, והם היו ביתו.
אז אם אי פעם תראה, ילד מקרקש על עצים,
זכור את רוחו, פראית כמו הרוח,
ודע שהוא נמצא בעולם משלו,
עם העצים כידידיו, ולבו ככס מלכותו. |