ילד חלם פעם להחליק על קשת בענן,
עם צבעים כל כך בהירים ותוססים, זה היה כמו הצגה.
הוא דמיין לגלוש על קשתות האור,
להרגיש חסר משקל, כאילו הוא טס.

הוא שרך את הגלגיליות שלו וקפץ באמונה,
ופתאום מצא את עצמו במקום קסום.
הקשת הייתה מוצקה מתחת לרגליו,
והוא יכול היה לשמוע את הצבעים שרים, כל כך מתוקים.

הוא הסתובב והסתובב, הרגיש כל כך חי,
כשהוא גלש על הקשת, הוא הרגיש שהוא יכול לשגשג.
הצבעים הסתחררו סביבו, כמו משב רוח עדין,
והוא הרגיש שדאגותיו וצרותיו מתחילות להירגע.

הילד החליק הלאה, לא רצה להפסיק,
כשהוא נסק בין הצבעים, הוא הרגיש בטופ.
וכאשר הגיע סוף סוף למנוחה,
הוא ידע שהוא חווה משהו מבורך באמת.

כי החלקה על קשת הייתה הגשמת חלום,
וזה מילא אותו בשמחה, כמו שרק קשתות עושות.
אז בכל פעם שהוא מרגיש למטה, הוא פשוט עוצם את עיניו,
וזוכר את תחושת ההחלקה על שמי הקשת.