איש קודר הולך ברחוב,
פניו מסכה של תבוסה קרה.
העולם סביבו נראה כה עגום,
לבו כבד, רוחו חלשה.

העננים למעלה כהים ואפורים,
רקע הולם לחרדתו.
הגשם שיורד, פעימה קבועה,
כשהוא משתרך הלאה ברגליים עייפות.

עיניו מושפלות, מלאות כאב,
ובליבו, מתח תמידי.
קשה לשאת את משקל החיים,
והוא תוהה אם למישהו אכפת.

אבל באפלולית שלו, הוא לא מצליח לראות,
היופי המקיף אותו חופשי.
הפרחים הפורחים בגשם,
הילדים צוחקים, משוחררים מכאב.

לו רק היה יכול להרים את ראשו,
ולראות את העולם בעיניים לא מורעלות.
הוא עשוי למצוא תקווה, הוא עשוי למצוא אור,
ולגרש את החושך מעיניו.

כי אפילו בשעה החשוכה ביותר,
יש זרע של תקווה וכוח.
זיק של אור שזורח בפנים,
ועוזר לנו להתעלות מעל חטאנו.

אז בואו נתפלל עבור האיש האפל הזה,
שהוא עשוי למצוא תוכנית מבריקה יותר.
ובליבו תנצנץ להבה,
להדריך אותו בלילה האפל ביותר.