פעם הייתה ג'ירפה כל כך גבוהה,
שחיה בין הגבוהים מכולם,
אבל למרות היותה גבוהה בשמיים,
היא השתוקקה להגיע אפילו גבוה יותר, לנסות.
היא הביטה אל הארצות הרחוקות,
ורצתה לראות אותם מקרוב, ממקור ראשון,
הצוואר שלה היה ארוך, גם הרגליים שלה,
אבל זה לא הספיק, היא רצתה לראות.
היא רצתה מגובה עוד יותר גבוה,
לראות את האופק, מראה עוצר נשימה,
אז היא התמתחה והתמתחה, יום ולילה,
בתקווה לגדול, בכל הכוח.
חבריה היו צוחקים ואומרים,
"את כבר הכי גבוהה, למה ללכת שולל?",
אבל היא לא יכלה להתגבר על הכמיהה,
להיות אפילו יותר גבוהה, לייחד את עצמה.
ואז יום אחד, להפתעתה,
היא גדלה, מושיטה יד אל השמיים,
הצוואר שלה נמתח יותר, גם רגליה,
היא הפכה לג'ירפה הכי גבוהה, זה היה נכון.
היא הביטה אל העולם למטה,
וראתה דברים שמעולם לא ראתה קודם,
הנוף היה עוצר נשימה, זה היה נכון,
והיא שמחה שהגיעה למשהו חדש.
אבל כשהיא עמדה שם, גבוהה וגאה,
היא הבינה שהיא לא לבד בקהל,
כי היו אחרים שרצו לגדול,
להיות עוד יותר גבוהים, לראות אפילו יותר.
אז היא חייכה ואמרה, "אני מבינה,
את הרצון לגדול, להגיע לגדולה
אבל זכרו, זה לא קשור רק לגובה,
זה על המסע שעוברים בדרך". |