בעיירה לא כל כך רחוקה,
שם גר אבא, אז הם אומרים,
הוא גידל ילד, גאון מבריק,
אבל דעתו של האבא לא הייתה כל כך נכונה.

האבא היה אדם פשוט,
מי חשב שיש לו תוכנית מוצקה,
לגדל את ילדו באהבה ובדאגה,
אבל חסרה לו שנינות להיות מודע.

האבא לימד את ילדו את הדברים שהוא ידע,
אבל כשהמוח של הילד גדל במהירות,
הילד מצא שתורתו של אביו פגומה,
ועד מהרה התעלם מאביו.

מוחו של הילד דהר כמו רכבת,
בעוד שאביו היה איטי ופשוט,
וככל שהגאונות של הילד גדלה,
את בורותו של אביו הוא ידע.

האב ניסה לעמוד בקצב,
אבל הוא לא הצליח להמשיך במרוץ,
וכשמוחו של הילד שלו נסק כל כך גבוה,
מוחו של אביו החל למות.

הילד התעצבן מתסכול,
בגלל חוסר ההשכלה של אביו,
וכשאביו שקע לאט,
מוחו של הילד החל להתרוקן.

טיפשותו של האב ניצחה,
ומוחו של הילד התבטל,
כי למרות שאביו ניסה כמיטב יכולתו,
בורותו גרמה לתסכול שגרמה לתסיסה גדולה.

אז שיהיה זה לקח שנלמד,
לכל ההורים שכמהו,
לגדל ילד גאון כל כך מבריק,
ודאו שהמוח שלכם יכול לעמוד בקצב.