|
סוחבת תיק כבד מידי
הגב שלי נשבר.
שומרת ת'עצבות שלי
כי זה מה שנשאר.
הפה שלי כואב כבר
מלחייך ללא שמחה
בחוץ אני צוחקת אך
בפנים אני בוכה.
ואין מי שישים לב
ואין מי שיקשיב
הבכי שוב חוזר אליי
אצלי הוא מן מוטיב
והרגשה של עומס
מעיקה עליי כל כך
פיצוץ הולך ומתקרב
זה כבר דבר מוכח.
זאת מן תחושה של פחד
שתוקפת כך אותי
ואז אני חושבת לי
אם כל זה אמיתי
ומה יקרה כשיום אחד
הכל יהיה שחור?
ומה יקרה כשיום אחד
אנוח לי בבור?
ואין מי שישים לב
ואין מי שיקשיב
הבכי שוב חוזר אליי
אצלי הוא מן מוטיב
והרגשה של עומס
מעיקה עליי כל כך
פיצוץ הולך ומתקרב
זה כבר דבר מוכח. |
|
|
לא, זה לא עובד
ככה, עזבו
שטויות
חצי תימני במשהו
לא קשור אבל ממש
לא קשור. לא,
מיכלי גם לא
קשור למעיל עור
זרוק על הרצפה
ששירה דרכה
עליו, לא, ממש
לא קשור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.