|
הערב הזה
הדמעות חונקות
עומדות בקצה הגרון
מאיימות
מלהתפרץ החוצה
אתם אינכם עמנו
כך הלכתם
צעירים ותמים
לבלי שוב
קולכם
חסר הוא
בקירות הבית
המבקשים אתכם
מבטכם
זועק הוא מהתמונה
הממוסגרת
שעומדת לבדה בחדר
הריק
כל כך הרבה
אימהות כואבות
אינן יודעות מנוח
מלחשוב עליכם
מלדמיין דמותכם
המדים המגוהצים
נותרו תלויים
מיותמים
והמיטה המוצעת
עוד מחכה
מחכה שתשובו
אך לשווא
(נכתב בתאריך ד' באייר תשע"א, ערב יום הזיכרון) |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.