[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גילי ריד
/
כמה ימים שלי

11.1.23

הוריי נסעו לחופשה לכמה ימים
הבית לרשותי
ופתאום הרגשתי מעין הקלה בפנים
כאילו יש אותי

השקט של הלילה
הפך להיות שלי
ואין מי שימנע ממני
להיות אני

אפשר לנגן מתי שארצה
אתלה כביסה מחר אמתח את הקצה
לאכול מה שמתחשק בלי שאף אחד יצפה
אהיה אדון לעצמי ומעצמי ארפה

ועכשיו שאני לבד
הכל עצר מלכת
גם לחדר אין סאונד
בפה יש טעם של מתכת

ודווקא כשהכל מותר
מתעורר בי צורך לבכות
אגרופים קפוצים
ועוויתות מלופתות

ומעולם לא הרגשתי
כזה חוסר נוחות בעור
אז אני לא אפסיק לזוז
עד שיהיה טוב







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמישהו יסביר לי
מה עבר בראש של
מריים ילן
שטקליס כשהיא
כתבה

"אצו רצו גמדים
דים דים דים דים
דים דים דים"



הגורו יאיא
בספרו "שאלות
שעוד לא הצלחתי
לענות עליהן"


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/5/23 5:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גילי ריד

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה