במדבר הישן יושבת, אישה זקנה, בודדה מאוד. השמש מאירה בשמיים רחוקים, והיא נושבת במחנה מבודדעיניים שכורות ובראש קורות, מעבר לזמן, מעבר לשורות. בתוך השקט הסוער של המדבר, תקווה בלבה מסתתרת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|