אדם יושב לבד, שקוע במחשבות,
בוהה בתמונה שקנה,
ארבע נשים צעירות, עם עיניים כל כך עצובות,
ההבעות שלהן משאירות אותו מרגיש רע.

הוא תוהה מה יכול היה לגרום לכאב שלהן,
איזו טרגדיה יכלה להשאיר כתם כזה,
על פניהן הצעירות, פעם היו כה רעננות,
כעת עמומות בצער, וסיבת הצער נסתרת מן העין.

האם הן השאירו מאהבים, או איבדו חבר,
או שמא תלאות החיים הביאו אותן לתקופה זו?
הוא משתוקק להושיט יד ולהציע את עזרתו,
לרומם את רוחן, לבוא לעזרתן.

אבל כל מה שיש לו זה את התמונה הזו לראות,
רגע בזמן, קפוא וחופשי,
הוא יכול רק לדמיין את הסיפור שלהן שלא מסופר,
ומקווה שיום אחד, העצב שלהן יתפוגג.