איש עייף עם לב כבד,
יוצא לעשות את החלק היומיומי שלו,
לקנות קצת אוכל למגוריו,
מהמכולת בהמשך הדרך.

אבל כשהוא הולך בדרך,
מכוניות חולפות על פניו ללא דיחוי,
והמוני אנשים ממלאים את הרחוב,
מקשים עליו לשמור על הרגליים.

הוא מגיע לחנות, מרגיש שחוק,
ומוצא את הסלים, כבדים ומלאים,
הוא מנסה להרים אותם, אך לשווא,
ומאחל שיוכל להקל על כאבו.

האנשים דוחפים, דוחפים ודוחפים,
והוא מרגיש שהוא בתוך כפפת אגרוף,
הוא מנסה למצוא את מה שהוא צריך,
אבל המעברים עמוסים בפרחיי תפארת אנושיים.

הוא משלם את החשבון שלו וחוזר הביתה,
מרגיש כאילו הוא עבר מרתון,
לבו כבד, צעדיו איטיים,
והוא תוהה אם אי פעם יצליח שוב ללכת.

אבל כשהוא מגיע למשכנו הצנוע,
הוא מרגיש הקלה ותקווה,
כי הוא יודע שהוא עשה את שלו,
ועכשיו הוא יכול לתת מנוחה לליבו העייף.