הו מאפרה יקרה שלי, ידידתי הנאמנה
היית איתי עד הסוף
בעובי ובדק, תמיד נשארת
לצידי, דרך כל נשיפה וגוון

החזקת את האפר שלי, את התחת והעשן שלי
אף פעם לא התלוננת, וגם לא פעם אחת נחנקת
ראית אותי במיטבי ובגרוע ביותר
ובכל זאת, אף פעם לא קיללת

המשטח המפויח שלך, עדות לזמן
יופי נדיר, ובאמת אלוהי
היית הנחמה שלי, אשת סודי
בת לוויה שתמיד הייתה נוכחת

אם כי אחרים עשויים לראות בך רק מגש
בשבילי, את אוצר, מ-כל הבחינות
חלקת את השיאים שלי, השפל שלי, הכאב שלי
ועל כך, האהבה שלי אלייך תישאר לנצח

אז הנה לך, מאפרה יקרה שלי
שנמשיך הלאה, ויהי מה
כל עוד אני מעשן, את תמיד תהיי
בת ה-לוויה הנאמנה שלי, האהבה שלי, הגורל שלי.