מוּסִיקָה מְחַלְחֶלֶת
צְלִילֵי פַּעֲמוֹן
רַחֲשֵׁי מְצִלְתַּייִם
קוֹלוֹת מִן הֶעָבָר
מַשַּׁב יָם,
בָּרֶקַע, תוף הֲמִרְיָם.

מַנְגִּינָה חוֹדֶרֶת,
מְחַמֶּמֶת אֶת רִקְמַת עוֹרֵנוּ,
עוֹטֶפֶת לִבֵּנוּ.
הַיְּצִירָה מְעוֹדֶדֶת גְּחָמוֹת,
כָּכָה,
נוֹהֲגִים אָנוּ לִרְדֹּוף אַחַר צָרוֹת.

רֶצֶף תָּוִוים מְשגְשג
כָּךְ,
לְאִטּוֹ,
בּין הַמִּלִּים, בְּלִי חִיקּוּיִים
הָרְגָשׁוֹת תָּמִיד אֲמִתִּיִּים.
הָאִינְסְטִיקְטִים הֵם אֵלֶּה הַקּוֹבְעִים-
אֶת הִלְכֵי הָרוּחַ,
אֲנִי סָמוּךְ וּבָטוּחַ
אַחֲרֵי תְּקוּפַת הַטְלָאוֹת
יום חָדָשׁ יַפְצִיעַ.

אַתְּ תִּהְיִי כָּאן,
מֵעֵבֶר לַפִּינָּה,
עִם הַחִיּוּךְ
וְשמְלַת הַקַּיִץ הַפְּשׁוּטָה.