השמש בברלין קרה ומרוחקת
לא כמו השמש הישראלית
שמונחת על הראש
קרובה וחמה
קרובה מדיי
שורפת

שלושה ילדים מזדקנים בוחנים את הסטינג
אור הרחוב הסינטטי זלג מהחלון
כל אחד בתורו
בערך עשר דקות של טיול
בהשראת מולקולת רוח גרמנית

הוא הזהיר אותי שאני אראה חזיונות
ואשמע דיבורים
לא זכיתי

ברגע
התפשט שקט עד אינסוף
הוא דיבר אליי
מודאג

אבל לא הייתה מי שתענה

הבנה עמוקה השתיקה אותי
וכשניסיתי לנסח אותה
הבנתי שאני גוססת
וכל מה שקורה
כל מה שאני קוראת לו חיים
זו אישה זקנה שרואה את הסרט לאחור

רגע לפני המוות