יום אתמול עבר ביינות לגלים סוערים
נפשי הדוויה הוטחה ארצה אל סלעי הבזלת
קמתי מטושטש, רואה שחור וחיפשתי את מה שאין ללבוש
לא מצאתי, כי אין אותו
לכן פסעתי כשיכור וסהרורי אל עבר המרתף,
אשר תחת הגלים שוצף,
אל החלק המזרחי של הדיונה,
בו ביקשה נפשי לישון
אך לא הייתה שינה ולא היה חלום,
רק חיזיון תעתועים של מרלנה היפה,
ניצבת על הים ובידה חרב של סוכר
זאת עוד לא ידעתי,
כי היא הקריבה עצמה למעני
והייתה בעיצומו של תהליך התפוררות,
אל היגון שאולה
הגלים שטפו אותה ומחו הכול,
רק אותי לא מחו,
עומד ומתבונן ומקונן על אובדנה של מרלנה. |
