יוני דהאן / ציווני הרוחות |
נשפכה כנהר לשוני
נקשו כתופים שיניי
וקולי רעד
ואשאל: למה תרעד קולי?
וענני דומיה.
ואתעקש ואשאל: למה?
ולא ענה, כי רעד אחזהו.
אז אקח נשימה ואחכה.
אז ענני: מפני האמת אני רועד. משם הבהלה.
ולא אדע אם מפני רדיפתי אחריה או משום בריחתי.
אך כך או כך הלב דופק - כי אני רץ.
אז אפסיק לרוץ ואעמוד.
והלב אוזר אומץ להביט.
להביט נכחה, לשפוט ולהישפט.
מעם ומפני האמת.
והנשמה רועדת, כי חפצה היא
חפצה באהבתי אליה
ואוהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|