ציווני הרוחות: לך וכתוב.
נשפכה כנהר לשוני
נקשו כתופים שיניי
וקולי רעד
ואשאל: למה תרעד קולי?
וענני דומיה.
ואתעקש ואשאל: למה?
ולא ענה, כי רעד אחזהו.
אז אקח נשימה ואחכה.
אז ענני: מפני האמת אני רועד. משם הבהלה.
ולא אדע אם מפני רדיפתי אחריה או משום בריחתי.
אך כך או כך הלב דופק - כי אני רץ.
אז אפסיק לרוץ ואעמוד.
והלב אוזר אומץ להביט.
להביט נכחה, לשפוט ולהישפט.
מעם ומפני האמת.
והנשמה רועדת, כי חפצה היא
חפצה באהבתי אליה
ואוהב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.