ליסה ארגמן / פרוטה |
אנחנו אבודים בזמן, מאמי
אתה מכיר אותי,
אני לא זרה לך
אפילו מצצתי לך
אפילו ליקקתי לך את חור הטבעת
כלומר פי הטבעת
תמיד היית בנשמה שלי,
כאילו בלב
החזקתי אותך בתוכי כל הזמן,
תמיד
אז איך זה קורה,
אני לא מבינה,
איך זה קורה שאתה זורק אותי,
כמו מטבע לקבצן
אם דברים כאלה יכולים לקרות,
העולם הזה משוגע!
משוגע!
הפעם אתה תצטרך לכסות את פניך
מפניי
כאילו לא עישנו סיגריות יחד לראשונה בגיל 12
כאילו לא הזדיינו יחד לראשונה בגיל 14
כאילו עוד בגן לא הייתי החברה הכי טובה שלך
איך אתה מעז לזרוק אותי?
תגיד לי בפנים שאתה שונא אותי,
נראה אותך,
נראה אם אתה גבר
אתה לא יכול, אתה משפיל את מבטך,
לא יכול להסתכל לי בעיניים,
שאוהבות אותך כל-כך
אולי אתה לא רוצה שיאהבו אותך כל-כך.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|