סיוון נטע / משפחות שכולות |
משפחות שכולות דוחפות את הדמעות
עד שבגרון כבר אין מקום
הן חונקות את הרגש למעמקי התהום
בכל יום
משפחות שכולות לא בוכות
הן נושכות את השפתיים ומחזיקות
הן יודעות שאסור להן לבכות
ואם דמעה בורחת הן מוחות אותה מהר
כי בדרך כלל הן צריכות להסתתר
משפחות שכולות לא בוכות
כי כשמגיעים הזמן והמקום
הדמעות כבר לא זוכרות שהיום מותר
וכשהן נזכרות לבוא זה כבר מאוחר
משפחות שכולות לא בוכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|