ליסה ארגמן / דמעות |
עוד יום ילך סתם, לא בנויה לחיים
רעשים, כבישים סואנים
אנשים שנתקלים בך כאילו במקרה
יש מעדניות ומאפים שמנים בשמן
מלקלק את האצבעות, הופכות אותן חלקלקות
לא רציתי את היום הזה,
בו אני הולכת לאיבוד במדרכות שחוקות סוליות
אבל בסוף היום אתה תמיד מחכה,
כאילו מגחך ולועג ומקנטר,
אבל בעצם מנחם
גם בחושך, ברחוב הצר הכי שומם,
מסירה את העקבים, הולכת יחפה בוכה,
לעברך,
שתנשק לי את הדמעות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|