תנודה

כותב שירים כי אני לא משורר.
אוהב אותך כי אני מישהו אחר
אתך, ומישהו שאני לא מכיר בלעדייך.
אני הופך את עורי לתנודת עפעפייך,

בלכתך עוזבת אותי השכינה.
וכמה שאני מנסה להיאחז באמונה,
אני נמוג. כאילו לקחת אותי מכאן.
הלוואי וידעתי לאן

לפנות לעזרה כשמופיע האחר.
לקרוא לאלוהים? לשוטר?
נראה שהוא זקוק לרחמים וליד קשה.
ויותר מכל הוא כנראה צריך: אישה

איזה מין עזר מין כנגדו

אחרי שהתפללתי ואמרתי אמן,
והוא לא שלח לי כוס מזדיין,
החלטתי לשנות את הגישה,
ולברוא לעצמי אישה.

אז החלטתי לשחק את אלוהים:
פיסלתי בחול זוג שדיים גדולים,
והוספתי גוף חלומי ורך,
היישר מדמיוני הגברי המלוכלך.

ושכבתי איתה - האישה החולית,
ואהבתי את זה - היא הייתה אלוהית.
כשהכול כבר נגמר היא התחילה לבכות,
נרטבה, והפכה לעיסה שכזאת.

ליטפתי אותה ונמרחתי בחול;
זה היה רגע ששווה את הכול.
(הרבה יותר טוב משאר הבנות,
שתמיד בסוף גורמות לי לבכות)

ואני את הכול הייתי נותן
עם אישה שכזאת להמשיך להזדיין.
(הרבה יותר קל לשטוף את הבוץ מהפנים,
מאשר להרגיש מלוכלך מבפנים)

לכן היום שוב אשא תפילה,
והפעם מתוך כוונה גדולה,
לקבל אישה שתחזור לעפר,
אחרי כל פעם שתעשה אותי מאושר.