עֲנָנָה שֶׁל עֲנָוָה נִחֲתָה על פְּנֵי הַתֵּבֵל;

מָצָאוה הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָוה וְחָשְׁכוּ עֵינֶיהָ!

הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרוֹתַיי:

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁמְּבִיאָה הִיא הָעֲנָוָוה לִידֵי יִרְאַת
חֵטְא,

מִידֵי נוֹרְמָלִיּוֹת לֹא מוֹצִיאָהּ-

וְהַבְּרִיאוֹת הַנַּפְשִׁית אֶל חֵיקָהּ תַּעֲמֹדְנָה.

וּמָה אֵיפֹה אֶעֱשה לָהֶם, כַּאֲשֶׁר מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
בִּצְבְּצָה, וּמֵעֵבֶר הֶהָרִים קָפְצָה הָעֲנָוָוה?!

אֲכַבְּסָהּ בִּדְבָרִים, אֶחְבְּשָׁה בְּבִלְבּוּלִים
וַאֲנַצְּחֶנָּה - אֶת הָעֲנָווָה.

אַכְנִיסָה בְּעֶגְלַת הַסָּפֵק הָעַצְמִי, בְּמֶרְכֶּבֶת
הָעִסּוּק הַתְּמִידִי, הָעִרְעוּר הַמַּעֲמָדִי,
וְאֶכְבְּשֶׁנָּה.

וּבוֹרֵא הָעוֹלָם מַחֲרִישׁ, מִטְּעָמִים הַכְּמוּסִים
עִמּוֹ, שֶׁאִלּוּ יְדַעְתִּיו הֱיִיתִי;

וּמֵאָז וְעַד עוֹלָם, נֶחְבְּאָה הָעֲנָווָה וְעִם קַרְנֵי
הַקֶּשֶׁת נְעֻשַּׁתָה הַמַּמְטִירִים עֲנָוָה נָגוּזָה.