כָּל כָּךְ רָצִיתִי לָצֵאת,
כָּל כָּךְ כְּמֵהָה הָיִיתִי לִחְיוֹת וְלָדַעַת
אֲבָל הַכֹּל מִסְתַּכֵּל עָלַי,
חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי מְשֻׁגַּעַת.

אֲבָל מָה זֶה אוֹמֵר,
מָה זֶה חָשׁוּב, הַאִם זֶה דָּבָר מְיֻחָד
שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים
וְלִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה בִּלְבַד.

אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הָעוֹלָם,
אֲבָל אֲנִי לֹא מְוַתֶּרֶת, לֹא מֵתִים.
וְרוֹאֶה כַּמָּה כְּאֵב וְצַעַר מִתְפַּשֵּׁט סְבִיבִי.
אַךְ אֲנִי נִלְחֶמֶת לְמַעַן הָאֱמֶת, לְמַעַן הַחַיִּים.

אֲנִי מִתְאַבֶּדֶת בַּמַּחֲשָׁבוֹת,
וּמְנַסָּה לְהָבִין אֶת הַפַּעַם הַבָּאָה
הַאִם אֱנוֹשִׁית אֲנִי
אוֹ שֶׁנִּהְיֵיתִי חֲצִי מְכוֹנָה

כִּי הַחַיִּים הֵם מַסָּע
אֵין תְּשׁוּבוֹת מֻחְלָטוֹת,
וְכֻלָּם צְרִיכִים לִבְחֹר אֶת דַּרְכָּם הָאִישִׁית
אֵין דֶּרֶךְ נְכוֹנָה לִחְיוֹת,

אֲנִי מַמְשִׁיכָה לִצְעֹד,
אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי לִחְיוֹת
עַל אַף שֶׁלְּאַט בְּתוֹכִי אֲנִי גּוֹוַעַת
אֵינֶנִּי חוֹשֶׁבֶת מִי אֲנִי אֲמוּרָה לִהְיוֹת.

אֲבָל עִם כָּל הַסְתִּיווּן וְהַכְּאֵב הַזֶּה,
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבְּוַדַּאי יֶשְׁנָהּ תִּקְוָה
שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְאוּלַי אֲש-ַגְש-ֵג סוֹף סוֹף וְאֶפְרַח
שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לָצֵאת מִכָּל זֶה אִשָּׁה יוֹתֵר חֲזָקָה

אֲבָל אֲנִי מַבִּיטָה בְּעַצְמִי שׁוֹכֶבֶת
עַל הָאֲדָמָה הָאוֹבֶדֶת סְבִיבִי בְּשַׁלֶּכֶת
מְנַסֶּה לֶאֱסֹף בְּצַעַר אֶת שִׁבְרֵי נַפְשִׁי
תּוֹהֶה אִם יֵשׁ לְיוֹם הַמָּחֳרָת עוֹד תּוֹחֶלֶת

פּוֹרֶש-ֶת יָדִי, כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ,
גּוֹוַעַת לְאִטִּי... לַתְּהוֹם נִסְחֶפֶת.
עֵירֻמָּה, בּוֹכִיָּה, כֻּלִּי תִּקְוָה
אֶל אֶרֶץ אֲהַבְתִּיהָ, פַּפָשִׁינְקָר מַחֵלֶת.