כשהוא זז- גם המוח שלי זז,
כאילו הוא נתון לגחמות שלו
והוא צובר אנרגיה והוא משתולל
ואני כמעט מאבד את דעתי
את הקיר הוא מקלף,
קיר גבס בידיים שלו
וכל הרהיטים מתפרקים בידיו כאילו היו עשויים גפרורים
אני שותק אז, דבר לא יעזור,
אבל המוח שלי באנדרלמוסיה
הסדר יחזור על כנו, אני אומר לעצמי שוב ושוב,
הוא לא יכול להיות ככה זמן רב מדי
וכעבור שעות או לילה - הוא נרגע,
אבל אני סחוט כמו לימון שסחטו אותו עד תומו
אין לי כוח לכתוב -
רק יושב מול מסך הסוליטר להירגע
ומפסיד פעם אחר פעם.