אני מסתכל על התמונות מההפגנות האחרונות ואומר לעצמי, אנחנו
אוכלים את מה שבישלנו. נכון, ההפגנות האלה חשובות, עומד לקום
פה משטר דיקטטורי, שחייבים להתנגד לו, ככל האפשר, וללא אלימות.
אבל אנחנו עדיין שוכחים דבר אחד, והוא שגם באתונה הייתה
דמוקרטיה.
אתונה העתיקה נודעה כזו שהמציאה את הדמוקרטיה, כמה מאות שנים
לפני הספירה. כל האזרחים היו שווים זה לזה בפני החוק, כל אחד
יכול היה להיבחר. אך ידוע הוא שהאזרחים האתונאים היוו רק
15%-20% מהאוכלוסיה באתונה באותה תקופה. הרוב המוחלט היו נשים
ועבדים. אזרח אתונאי יכול היה לבתר את מוחו של עבד אתונאי
בבוקר, ובערב לצפות בהצגה בתאטרון הקרוב.
המציאות שלנו היא לא קיצונית כל-כך מהבחינה הזאת. אצלנו מדובר
רק על 50%. 50% יהודים, אזרחי ישראל, ו-50% ערבים-פלסטיניים,
חלקם אזרחי ישראל מסוג ב' (זו הרי מדינה יהודית, לא פלסטינית),
וחלקם לא אזרחים בכלל. ובכל זאת הדמיון ברור. גם באתונה וגם
בישראל, התקיימה דמוקרטיה רק בראי עולמם של אנשי הקבוצה שקיימו
אותה, כלומר אנשי הקבוצה השלטת. אם תשאלו עבד אתונאי האם הוא
חי בדמוקרטיה הוא ישאל אתכם מה זו דמוקרטיה. וכעת, דמיינו מה
יענה פלסטיני לשאלה כזאת (רמז התשובה היא לא כן).
קו דמיון נוסף, לשני משטרים דמוקרטיים לכאורה כמו ישראל
ואתונה, הוא ההתעלמות מסבלו של האחר. האזרח האתונאי האמין בלב
שלם שהמדינה שייכת לו, ולשאר אזרחי אתונה. העבדים? הם נשבו
במלחמות, הם נדונו להיות עבדים, ככה העולם עובד. האזרח הישראלי
(היהודי) מאמין בלב שלם שמדינת ישראל שייכת לו. שארץ ישראל
שייכת לו. שיש לו זכות היסטורית על הארץ הזאת. על פיסת האדמה
הזאת, שהייתה שם מאז ומתמיד, מלפני ומלפנים, מיליוני ומיליארדי
שנים, לפני שנוצר, או התהווה, האדם הראשון, והרבה לפני
ההיסטוריה הכתובה שהחלה לפני אלפי שנים ספורות. הפלסטינים? הם
לא עם. הם כל מיני כפרים חסרי זהות, שבמקרה היו פה, לא קשורים
לאדמתם, למולדתם, ולא אמורים להפריע לשיבת העם היהודי למולדתו
ההיסטורית. ולכן, העבדים האתונאים הם לא ממש אנשים. ולכן
הפלסטינים הם לא ממש אנשים, בטח שלא עם (מה זה עם? זו קבוצה של
אנשים שמזהה עצמה בשם (עם, אומה, ישראלים, פלסטינים וכו').
נניח שהם לא הגדירו את עצמם בשום שם עד לפני מאה שנה. נניח שרק
אז הם החליטו שהם עם. מה? אסור להם? יש איזה ותק על מתי צריך
עם להיווצר? כנראה, שכדי להרגיש את עצמך עם, אתה צריך להיות
מוגדר על-ידי השונה ממך. וכולנו מכירים את העבודה הקשה שעשה
ה''שונה'' במקרה שלנו - כמה טרחנו להשניא את עצמנו על
הפלסטינים, וליצור בשבילם זהות של שנאה כתגובה לפשעים שאנחנו
ביצענו בהם). ולכן אין בעיה לרוצץ גולגולת של עבד אתונאי, ולכן
אין בעיה שבכל יום נהרג פלסטיני אחד בממוצע. זה נחשב כפשע
באתונה רק אם הוא נעשה בין אזרח לאזרח, זה כואב בישראל היהודית
(והדמוקרטית) רק אם הקורבן הוא יהודי.
לכן, כשאני רואה את ההפגנות האלה, עם דגלי ישראל, שמדברות על
ציונות, ועל ערכי הדמוקרטיה והשוויון "ברוח מגילת העצמאות" אני
לא רק מכיר בחשיבות שלהן כאמור, אלא גם ובעיקר מתחלחל. אני
אומר לעצמי תאכל את מה שבישלת. שנים שהתעלמת מסבלו של האחר,
עכשיו פשוט מאוד הגיע תורך. גדלנו על ערכי מגילת העצמאות כאילו
יהודית ודמוקרטית היא לא סתירה מובנית בלתי ניתנת ליישוב,
גדלנו גם על העקרון, הקדוש כמעט, שמדינת ישראל היא לא מדינת כל
אזרחיה. אז עכשיו מתעלמים מהסבל שלנו, ואין לנו זכות של ממש
להתלונן. סך הכל, מצמצמים עוד קצת את מעגל האזרחים שווי
הזכויות.
אבל זה יכול להשתנות - אם תהיה פה התעוררות אמיתית. התעוררות
מודעת, שמכירה באחריות של מדינת ישראל לסבל הפלסטיני. שתלך
להפגנות עם דגל משולב ישראלי-פלסטיני. אם השמאל בישראל יהפוך
לשמאל אמיתי שרואה קודם כל בני אדם, ויתנער מה"שמאל הציוני",
שבמקרה זה יש להסכים עם הימין - אין לו זכות קיום. רק התעוררות
כזאת, שתאמין של-100% מיושבי הארץ הזאת מגיע 100% אזרחות, רק
התעוררות כזאת תביא לשינוי אמיתי.