אני חושב זה שם של שיר,
אולי סיפור או מחזה,
על מי שחי לו בעולם
בלי עור, מקלט או מחסה.
ממש אצלנו פה בעיר, יש לנו אחד כזה.
וכשהשמש קרה, הוא סובל. ממש הוזה.
עדיף כבר חושך, גשם, קור,
ולא שקרים שזורים באור.
עדיף לשאול, לבדוק, לחקור,
ולא לשגות באשליה,
שאהבה היא המקור,
שאהבה היא התשובה.
אני חושב ולא מבין,
איך אפשר להאמין.
זוכר את כל אותם ימים,
בהם היינו רחוקים,
בוכה על כל אותם לילות,
בהם חיבקוני רק קירות.
כמו קסם שמסביר פנים,
את מורידה את התחתונים.
אני לא חושב, אני רק מרגיש,
גופך צעיר, עדין, גמיש.
שווה סיפור או מחזה,
הנה כתבתי שיר על זה. |