ישבתי וראיתי היאבקות.
גשם בחוץ והכול רועד,
גם המוח שלי.
מתברר שהחיים שלי לא כמו שרציתי.

על המרקע הגרמני הזועם
תופס את המתאבק היהודי
ועושה לו באגרופים חורים בראש,
תוך כדי שהוא צועק -
"איפה התורה שלכם? איפה התורה שלכם?"
היהודי אשם, אין ספק,
לא יודע אפילו שמע ישראל
ולא מבין למה צריך לאכול כשר,
לכן לא אוכל.
ולכן הברבריות הגרמנית שולטת בזירה.

אני קם ומשתין באסלה
על גוש חרא שהמים לא הצליחו להוריד.
מוריד את המים,
אבל לא בודק אם גוש החרא ירד.
שוטף ידיים כי התורה ציוותה.
מדליק סיגריה, מביט לנוף האורבני.
הרבה פיגומים, הרבה מפעלים,
הרבה ארובות עשן שחור.

הקהל בטלוויזיה רועש וגועש,
אני מביט מה השתנה.
הגרמני ערף ליהודי את הראש
ובעט בו כמו כדור לקהל.
הגוף ערוף הראש נשאר מוטל בזירה
כמו חתיכת בשר.
באים פועלי במה ערביים ומפנים אותו.
הרבה אורות מסנוורים את הקהל ואותי
והפרשן מפרשן טבלאות.

ירדנה מגיעה,
היא דופקת בדלת בצורה מונוטונית,
כי הפעמון לא עובד.
אני פותח לה את הדלת ומכניס אותה
והיא מיד מתפשטת.
אני מעשן ומביט בה מהורהר.
לבסוף היא עירומה ומחכה ב-ר'.
אני מכבה את הסיגריה, נוגע בעצמי ונכנס בה,
היא נאנקת כמו מתחננת לאלוהים.
אני גומר ודוחף לה אלפיים שקל לפה.
היא שמה את הכסף בארנק קטן אדום ומתלבשת.
לאחר רגע היא עומדת ליד הדלת.
אני פותח את הדלת והיא יוצאת.