לקחתי דרכון, בקבוק מים.
דחסתי לתיק זוג מדים, דיסקית משופצרת.
התפילין של סבא נכרכו בשרוכי הנעליים
האדומות, כל מה שקושר אותי לכאן התערבב, אני

חייב לברוח. איתמר בעקבותיי, כי יש לי דם
של ילד יהודי על הידיים.
זה הילד שלי, הוא נחתך באצבע כשדרך על בלטה שבורה,
מרצפת מספר 67, עצרתי את הדם שטפטף

לאורך ההיסטוריה. ניחמתי אותו, שמע בני
מוסר אביך, אתה וכולנו פצועים
כי לא שמנו לב איך זה
לדרוך על מישהו אחר.

לתורת אמי-מולדתי הפניתי עורף קשה,
עד שיחרה לה, ובחרון אפה
אני כבר לא אהיה כאן לחזות,
אם איתמר יתפוס אותי, אמות משעמום,
צלוב להנאתי בכיכר החתולות,

הדם ישטוף את ירושלים כמו
תמיד, וייעצר רק ליד הכותל, אתה זוכר
בני, אני מסרב ללכת למקומות
עם הפרדה בין בני אדם.