ברט שביט / אבנים |
באורך הגלות
ומצצתי אותה בתאווה
כמו יונק רעל
מ-שדי אמי
הפכתי איש רע
לוחש לרוחות השאול
הלכודים בתוך האנשים
המעמידים פני טובים
כמובן שסקלוני באבנים,
בכיכר העיר,
ליד תחנת הרכבת הישנה,
איפה שהבריטים היו תולים יהודים
ואני בכיתי,
דמעות שחורות של שטן,
הרי את הרוע שלכם גילמתי,
הכלתי בנפשי הריקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|