בחדרו האפל ישב וחישב את ימיו לאחור. בשבוע שעבר היו שחגגו לו
את יום הולדתו ה-80 ולא זכר דבר. האם עדיין הוא נשוי לאשתו
השלישית? או שמא גם היא כבר הלכה לעולמה או יושבת כמוהו בוהה
במיטתה.
בדל הסיגריה עוד מונח במאפרה, אף שניסה להחביא מפני בתו את
העובדה שממשיך הוא לעשן. הנה נזכר שהתקשרה להודיע לו שתבוא
היום לבקרו, מיהר וקם להביא שקית זרק את בדל הסיגריה לתוכה
והטמינה עמוק בפח האשפה.
לפתע נזכר שזה יומיים שלא באה ארוחה טובה אל קרביו. מה גם שלא
היה לו האמצעי לממן אותה. עכשיו יחכה עד לבואה של הבת, אולי
תביא לו דבר מה. הביט החוצה אל הרחוב וחשב שמוטב שיירד אל
המכולת הסמוכה ויבקש שוב מבעליה כמה מוצרים בהקפה, אף שידע
שחובו כבר תפח ואולי בעל המכולת יסרב לבקשתו.
היתה שעת בוקר מוקדמת ורק מנקי הרחובות והאשפה סובבו בחוץ והוא
ביניהם משוטט. המכולת עדיין סגורה. ישב על הגדר הסמוכה וחיכה.
לפתע עברה לידו בחורה צעירה, הביטה בו בתמיהה ואז ניגשה: "האם
אדוני צריך עזרה?" שאלה בהיסוס. הוא לא מיהר להשיב, תמיד חש את
הרגשת הרדיפה מאז שהתייתם מהוריו. הבחורה ניסתה לעודדו שוב ואז
אמר: "מחכה אני לפתיחת המכולת, תודה". "אבל עוד מוקדם מאוד"
השיבה "קר בחוץ, אולי אוכל לעזור לך בדבר מה?".
"אני" גמגם במבוכה "רק רוצה לקנות לחם וחלב בהקפה". הנערה
ביקשה שימתין לה עד שתחזור. היא מיהרה אל דירתה הסמוכה להביא
לו כמה פרוסות לחם וחלב שקנתה יום קודם. כאשר שבה למקום
ישיבתו, לא מצאה אותו. החלה מחפשת אותו.
הוא שב לביתו עייף ורעב להמתין עד לפתיחת המכולת. נדמה היה לו
ששמע את צלצול הטלפון בדירה, אך כאשר ביקש לענות, שמע רק את
צליל החיוג. בינתיים שכב לנוח על הספה ונרדם. כעבור שעה קלה
התעורר בבהלה, מנסה להיזכר היכן הוא ומה רצה לעשות. נזכר שירד
למכולת לקנות כמה מצרכים ושב על עקבותיו ולא האמין כאשר פגש
שוב בנערה שהחזיקה בידה שקית ומיהרה אליו. "זה בשבילך, אדוני"
אמרה. "אני שכנתך ואשמח לעזור ולבקר אותך". הוא נטל את השקית
ובה הלחם והחלב, הודה לה ושאל את שמה. "יפעת" ענתה.  היא רשמה
על פתק קטן את מספר הנייד שלה והגישה לו, "אנא, תתקשר אליי אם
אתה זקוק לדבר מה" אמרה והלכה.


נטל את השקית וחזר אל ביתו להכין לו קפה ואת פרוסת הלחם היומית
שלו. כשסיים את ארוחתו הדלה, שב לכורסת הסלון ועיין בעיתון ישן
שהיה מונח על השולחן. כך נהג לשבת מדי יום ביומו, בודד, לא
חיכה לאיש ואיש לא בא לבקרו.
למחרת בבוקר יצא את ביתו במטרה להגיע לפארק הסמוך. הוא אהב
לצפות באימהות המטיילות עם עגלות תינוקותיהן ובילדים המשחקים
במתקני השעשועים. ניסה להיזכר בילדותו, מי היו הוריו? האם היה
תלמיד טוב, באיזו עיר גדל ורק הבזקי זכרונות קלים עלו במוחו.
השמש קפחה על ראשו, הן שכח את כובעו והוא חש ברע והתיישב בספסל
הסמוך לאחת האימהות. היא הבחינה במצוקתו וניגשה אליו שואלת:
"אדוני, אפשר לעזור לך?" פניו היו סמוקים ועיניו עצומות למחצה.
היא הגישה לו את בקבוק המים שהיה בתיקה והשקתה אותו. ניסתה
לברר מספר פרטים אודותיו, אך הוא רק מלמל קטעים סתומים. ביקשה
ללוותו לביתו והוא לא התנגד.
הם נכנסו לביתו והיא הובילה אותו אל מיטתו. לא יכלה להתעלם
מההזנחה סביבו, אך היה עליה למהר ולשוב לביתה לקבל את בתה
החוזרת מביה"ס. היא הבטיחה לו שתשוב לבקרו, אך הוא כבר נרדם.
כאשר התעורר ובטנו קרקרה את מצוקתה, החל מחפש בארונות מטבחו
קופסת שימורים כלשהי שיוכל להשביע את רעבונו. לפתע שמע נקישה
בדלת ביתו. כאשר ניגש אל הדלת לפותחה, לא היה איש שם, אבל
הבחין בשקית המונחת למרגלותיה.
הוא הרים את השקית וגילה בה מצרכים רבים. לא היה שום פתק מצורף
ולא היה יכול לדעת מי הניח אותה. הוא שב למטבחו והחל מוציא את
הפריטים מהשקית. את דברי החלב הניח במקרר, שידע ימים טובים
יותר. את השימורים הכניס לארון ואת המגבות נייר והטואלט איחסן
בארון המקלחת. הרגיש את דופק לבו מואץ, האם משמחה או מעצב לא
ידע. שם לפתוח קופסת שימורים ופרס לעצמו פרוסת לחם ואכל.
כך חלפו להם כמה ימים ושוב היה מוצא מדי פעם שקית ובה מצרכים
עבורו, ללא שם או כתובת. ניסה לארוב למניח השקית ללא הצלחה, אך
שמח על גורלו ששפר עליו.
כעבור כשבועיים החליט לשוב את המכולת והנה נתקל שוב בנערה. היא
ברכה אותו לשלום והוא רק הביט בה בחיבה. ביקשה לחזור איתו אל
ביתו והוא שמח על החברה החדשה שנקרתה בדרכו והזמינה אליו. הם
נכנסו אל הבית והנערה חשה בריח רע הנודף ממנו. ללא קבלת אישור
ממנו, מיד פתחה את החלונות ואיווררה את ביתו. אח"כ חיפשה דלי
ומגב לרענן את רצפת הבית המלוכלכת. הוא ליוה אותה במבטו מבלי
להתנגד או להבין מדוע.

עלה חשד במוחו שאולי היא זו המניחה את המצרכים עבורו מדי כמה
ימים. אך הוא לא רצה להביכה ולא שאל. הנערה סיפרה לו שאמה גרה
בקרבת מקום והיא יכולה לבוא מדי פעם לבקרו. הוא רק הקשיב
לסיפוריה ולא חקר דבר. הוא זה שהרחיק את בתו היחידה כשהיה עוד
איש צעיר ורצה רק להנות מהחיים ולא להיות מעורה בחייה. הוא צפן
את סודו בתוכו, אף שהוריש את ביתו לבתו היחידה לא טרח לברר מה
עלה בגורלה.
הוא לעולם לא יידע שהנערה שדאגה לו היתה נכדתו היחידה.