אל מול גופך אני מרוח,
סרוח על מרקע אשליות
בן אלף חלונות נפתחים, מעצמם
אל פרצופי הזחוח למצוא את אשר
למצוא, לשכוח האפשר והבנאלי,
עכשיו, מיידית, ללא דחיה,
את מבינה אותי ? רוצה עכשיו !

הכאיבי לי,
סרסי את מבושיי מחשבותיי,
אני נרצע של עבדות לאחרות שכמותך,
בוגד בך, אוהב לבגוד בך, לבד,
בחדר חנוק
בו אנו משתגלים חד כיוונית,
דו מיימדית, כלל עולמית,
טרנס אטלנטית, כרוחב הפס,
לעומק שמי הליילה
בהם פלוטו ונוגה עוגבים

חוכמה בכחנלית סטייל
שביל החלב בחוג העקרב.

חורץ גופך לזיכרון,
מרטיב עצמי בעצמי שלי,
נח, קם, מנקה, אוסף, הנה כאן
ממש באמצע, בין שיפולי מורדותייך,
לאורך גופך, מריחת נשימתך,
נחה מציאותי המדומה.

קודש קודשיה של האלה עשתורת
לוחש לנו לרדת למשולש
רגליה המסותתות למנחת משגל
וריח מור ושקדים מרים,
להקריב לה מנחת זיקפה, זרע,
זיעה, זמזום, זימה, זירמה, זיון,
זיווג, זיגוג.

מיקדשה - מפלטינו,
מישגלנו - תפילתה !

אוהב אותך,
אוהב אותי אוהב אותך,
מחנכת אותי
לחיה,
לזונה,
לזון,
לחיל - זון !

נו כבר,
דברי אלי בבואת בעילותיי הכמוסות,
דברי אלי - מלוכלך, אל תפחדי,
מטונף וזעוף - אני לא מפחד !
תירקי עלי, שארגיש קיים.
להזכירך, אצבעותיי כבר מנוסות,
פי ולשוני - יודעים, או אם תרצי - יודעות !
זיכרותי בוגרת, מאמינה ובוגדנית,
ואני מתבלה, מתקלקל, מקלל,
מחלל.
אנו מתקדשים,
שיטפי גופי במיי תשוקת
גופך הזהובים חמימים.

מה לי כי אלין ?
אני מוסקטר בשירות האלה,
נועץ בבשר, זיקפה אחרונה,
מחשבותיי למודות המוסר
שומעות את
טראנס אנחותייך,
החורך את גופי לאקורד מז'ור מינורי,
גומר גמירה, אומר
אומר, אחרון וסופי בהחלט,
רק ללילה זה, כמובן.

אהההההההההההה { פאוזה קומית קלילה }

למות על במת גופך הפועם,
בין רגלייך המפוסלות,
אלה.

כיבוי מסך..

{ספטמבר 2021}