הוא באמת אהב אותה,
היא הייתה יפהפייה וטובת לב
היה לה הכול - חוץ מכנפיים של מלאך

אבל מעטה-מעטה, רבדים-רבדים,
קליפות-קליפות
בתוכה פנימה, עמוק בפנים,
ממש בפ'נוכו איפה שהגרעין של הלב פועם,
הוא גילה שהיא רעה
ולא סתם רעה, אלא רעה מרושעת,
עד כדי שהשטן היה הופך אותה לחיית המחמד שלו

כאשר הוא הבין את זה -
התחשק לו להקיא
ואז הוא נאטם כלפיה
הוא כבר לא אהב אותה,
אבל גם לא שנא
הוא התייחס אליה בקרירות של רובוט,
בפ'נוכו הלב שלו נסדק כל יום קצת ועוד קצת

כדרכן של נשים -
זה גרם לה לאהוב אותו יותר
וככל שהיה דוחה את מחוות החיבה שלה,
נמשכה אליו יותר
עד כי לא ידע מה לעשות,
מצד אחד הוא לא יכול לעזוב אותה,
מצד שני האהבה הזו גורמת לו סבל

הוא החליט לעשות מה שהיה עושה השטן,
לעלמת חן כמוה
הופך אותה לחיית מחמד
וככל שהתעמר בה וביזה אותה -
אהבה אותו יותר
זה הגיע לרמות קשות של סאדו
ובכל זאת היא אהבה אותו יותר ויותר,
עד שהייתה מוכנה למות למענו בלב שלם,
אם רק יחליט זאת בהינף יד אדישה

אך -
ככל שהתעמר בה,
הפך רע בעצמו
עד כי לא הכיר את עצמו במראה

והריקבון הזה פשה ביחסים ביניהם
והשפיע על כל תחומי החיים שלהם
עד שהיו מוכרים בחברה כ -
הרשעים האלה
ומשום שהחברה בודדה אותם,
היו שקועים זה בזו בזה
והיו מתבודדים ומנהלים ביניהם,
את מערכת היחסים החולה,
מתוך צורך של הישרדות.