יום אתמול היה מלא תהפוכות,
אך הוא עבר
והושלכנו לאפרוריות השגרה

נקנה דגים, נעשה אותם ברוטב,
נקנה פלפלים חריפים

הילדה הקטנה בסרטי אימה,
תמיד מחבקת דובי
הדבר המוזר הרע,
תמיד שורט לוח או קיר,
בציפורניים

קשה לצלם סצנה של בדידות,
האדם המשוטט ברחובות שוממים בלילה -
תמיד נראה זומם מזימות,
כמו ג'ק המרטש, כמו הזאב הרע,
אבל אולי הוא פשוט פוחד
ומאוד בודד

והאדם בבית ריק שמוטל במיטה,
ללא כוחות כי אין עם מי לדבר,
הוא נראה חולה בדיכאון או בגוף
וסובל מזה נורא,
אבל אולי הוא פשוט בודד

הוא מדבר לעצמו,
הוא חושב שאף-אחד לא שומע
הוא מוריד כוסית ומשלם את המחיר
הא מעשן ומשלם את המחיר
ומה שהלהיב אותו במדיות השונות כשהיה ילד -
ש לו עכשיו ואפילו יותר,
אבל זה לא מעניין אותו כבר
לפעמים הוא אפילו לא פוחד מהמוות
אז הוא משכנע את עצמו שטוב לו,
יש אינספור סיבות וכולן הן דווקא
לא אחיזת עיניים,
אבל הכאב אומר אחרת,
הכאב קורא לו מתחזה ואומר לו -
מה טוב? איך טוב?
איך יכול להיות שזה טוב אם זה כואב?

אבל אולי הכאב הוא המתחזה.