ילדתי,
המסע שלך מתחיל כאן
בצעד אמיץ אל הלא נודע
ממשיך אל מעבר הרי החושך
בארץ רחוקה, אפורה, זרה.
מקום של דיכוי עצבות ופחד,
בגיא ההריגה, שם התקווה
הייתה אבודה בימים ההם
בזמנים אחרים, חשוכים.
אבל מתוך השחור
אם מסתכלים עמוק עמוק
אפשר לראות את האור.
אותו ניצוץ, זיק של תקווה.
גם עוף החול לאחר שנשרף
ייוולד מחדש ויפרוס כנף
לעתיד מזהיר בהיר וחדש
את דרכך תנווטי לבד,
אך אנו פה תמיד בשבילך
מסתכלים מסייעים ועוזרים
גם ברגעים הכי עצובים וקשים
זהותו של אדם מתחילה
מעמו מעברו הקולקטיבי
שמלווה אותו לעבר העתיד
אל האופק הבהיר
לזכור ולא לשכוח מאיפה בא |
