העפיפון האדום עף גבוה-גבוה מאוד
ודני בכה מאוד, כי הוא איבד את האחיזה בחוט

דני רדף אחרי העפיפון בתקווה
שהעפיפון יאבד גובה וינוח על הקרקע
ולכן קרע את מכנסיו כש-עבר מעל גדר ברזל
דני לא שם לב שחצי תחת שלו בחוץ
המשיך לרדוף אחרי העפיפון
לבסוף העפיפון נח לרגליה של דליה,
שהייתה עצבנית מאוד אותו יום

"סעמק, מה זה?" היא רגזה על העפיפון
ובעטה בו ופירקה אותו ברגליה
דני הגיע וראה את העפיפון מפורק
ורגז מאוד על דליה שהכיר מהשכונה,
אבל לדליה לא היה אכפת

"'לך מ-פה, ילד מפגר,
לפני שאפרק גם אותך" צעקה דליה
"זה הדיבור?" שאל דני
"זה הדיבור" אישרה דליה
אז דני שלף מקלע,
הטעין בו אבן עגולה,
מתח היטב את הגומי העבה עם התושבת
וצ'ק, שלח את האבן ישר לעין של דליה

דליה בכתה וזעקה מכאב ואימה
ודני היה נבהל, הוא בכלל כיוון למצח

דליה שהייתה בפאניקה והיה לה מסרג ביד,
כי בדיוק סרגה כיפה לאחיה,
התקרבה אליו, הוא מ-רוב אימה לא הצליח לזוז,
כי הוא הבין שגרם לה לאבד עין,
הוא אפילו השתין על עצמו מ-רוב פחד
והיא פשוט השחילה את המסרג לאוזנו ודחפה כמה שיכלה

ברור שדני מת במקום,
כי זה כמו מוח על שיפוד.