גילי ריד / פעם בשבוע |
עזבתי את החדר
בעודך יושבת
לקחתי איתי את הדמעות
שלא בוכו
התמלאתי בתחושת פספוס
רוצה להתנער
ברחתי במקום להישאר
כולם הלכו
מחכה לפעם הבאה
שניפגש שוב
לנסות לומר
מה שלא אמרתי קודם
מקווה שהפעם זה יבוא
הכאב וגם לבכות
להשאיר הכל בחדר
ולצאת בידיים ריקות
כמו מהמר מכור
שלוחץ על הכפתור מבלי לחשוב
אושר מידי לטווח קצר
להימנע מהבדידות
האש שורפת לא איגע
נכוויתי לא עוד הפעם
העבר רודף מהר מדי
והברק מאחר לרעם
התת מודע מתחיל לצוף
ומתפזר בכל הגוף
את הנשמה כבר איפרתי, התכוננתי
המסכה על הפרצוף
מחכה לפעם הבאה
שניפגש שוב
לנסות לומר
מה שלא אמרתי קודם
מקווה שהפעם זה יבוא
הכאב וגם לבכות
להשאיר הכול בחדר
ולצאת בידיים ריקות
האמת עירומה
אז כיסיתי בשקרים
שלא תראי מה מתחת
שלא תגלי מה בפנים
אני חוזרת לחדרך
דופקת על הדלת
שניות לפני שתפתחי
אני נועלת
ונכנסת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|