|
כאילו הוא טעם את הטעם הטוב של החיים
אבל זה היה רק תפוז גויאבה
שהוא שתה ואכל את לשדו
וזה היה לו טעים כמו פרי גן-העדן
הוא היה יכול לנגוס במיצים
אבל כשהוא קם, לכאורה בוקר רגיל,
השירותים היו תפוסים והוא לא היה יכול להשתין
הוא הסתובב והסתובב וחיכה והחלום התפוגג
הוא לא זכר ממי נפרד
וכשהוא נכנס הוא השתין פעמיים
ואנשים עצבנו אותו נורא
למה אנשים לא יכולים לענות על שאלה פשוטה,
בלי לעשות בדיוק ההפך?
אבל עוד מעט הוא עוזב,
הוא הולך לשרמוטות שבהר
והמוזיקה טובה על הבוקר, שמחה לשם שינוי
ונדמה שיש מספיק אוכל עד לסוף-שבוע
תלך, אל תגרום לי להסתובב סביב עצמי,
החיים קשים גם בלי השיגעונות שלך. |
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.