אסנת אינציגר-אלון / אהבה בסתיו |
באות אליי בחשיכה
להרגיע וללטף.
רוגעת מילים מופצות
לכל עבר כשושנת רוחות.
סתיו במעוני לבוש מלמלה,
דוהר על כנפי הזיכרון.
אהבה הייתה שם.
ואולי תבוא שוב?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|