שיר הוא כמו צמח
עדין ורך
שעלול להישרף באש.

כל השירים  נכתבו
במיליארדי טריליארדי צורות
על מגדל בבל שפות כל העולם
ואנחנו מתמזגים איתם ובהם

אבל שיר הוא כמו צמח
עדין ורך
שעלול להישרף באש.

אולי כבר כתבו אותו
אולי הוא כבר כתב אותי.

אולי נשמתי את הצמח
אולי הוא נשם אותי

אולי הוא היגר מליבי.

אבל לעיתים אני שופך עליו מים.

שיר הוא כמו חבר.
לעיתים הוא עדין, רך ומצטנע
לעיתים אינני יודע
מתי הוא זקוק
שאשפוך עליו מים
ככבאי מיומן.

לאהוב שיר
לאהוב צמח
לאהוב חבר
עד אין קץ.

כי באהבה אין קץ הוא המינימום המתבקש.