|
ופתאום
אנשים עצובים
היו שם.
מנסים לגעת
בשולי אדרתה
של השמחה
בהיכל הגדול
בו היא נאספת.
ואני ראיתי אותם
בכניסתם המהורהרת והנחושה
מקווים
שטיפת אושר
תדבק בהם
ותכסה
את
כתם קמט
האסון שפקד אותם.
האנשים העצובים חדרו
למקום כאילו לא להם
מילאו אותי דמעות
ויבשו אותן באחת.
ההודיה לגורלי
זה ששפר עלי
לא שרדה
את שקיעת השמש.
בתוך עמקו של חושך
בעצב זוהר וברור
הם צעדו אלי בעיני רוחי
עוטפים בחיבוקם המר
אותי ואת עתידי
הרודף אחרי
בצעדיו הענקיים. |
|
|
אם רק הייתי
כותב יצירות
במקום סלוגנים
חיי היו נראים
הרבה הרבה
יותר...
אולי לא כל כך
הרבה יותר...
בעצם תשכחו
מזה!
אני?! בלי
סלוגנים?!
זה כמו צמח בלי
חמצן!?
חזי מ-144 מכור
לסלוגנים
בינוניים
ולמטאפורות
מטופשות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.