קמתי כרגיל לבוקר של שמש סתווי,
הציפורים צייצו, השמש שלחה קרני אור רכות,
יצאתי מהמיטה בחדווה להטיל את מימיי
והרמתי את מכסה האסלה -
אך אוי ואבוי, שם חיכתה לי הפתעה -
גוש של חרא בהוקרה מאבא שלי -
מתנה לשנה החדשה
מאוד התרגשתי שהטלתי את מימיי בחדווה על החרא
וניסיתי להוריד את המים, אבל כמובן לא היו מים
לכן השארתי את המתנה למי ששלשל אותה
והלכתי מוכה יגון ובמורת רוח להכין לי קפה,
אחרי שנטלתי ידיים כמובן

זו דרכו של עולם -
לזרוק לך חרא בפרצוף אפילו שאתה בסדר
ואתה מכבד מתחשב וכ'ו וכ'ו
והמקרה הזה שעשוי להיראות כמו משל,
למרות שקרה באמת,
הוא דוגמה לכל ההתנהלות של המין האנושי המסריח
ואחרי זה מביטים בי כמו על יצור
ושואלים כאילו בתמימות, כאילו שהם לא יודעים -
"למה אתה ככה?"
כי העולם משוגע, כי האנשים משוגעים ואנוכיים ובעיקר רעים,
רק תראו מה משדרים בטלוויזיה,
אפילו הנצנצים לא שידרו כאלה דברים.